מתי בעל מניות או דירקטור אחראי אישית לחובות החברה?

אחרי שנות המלחמה, לא מעט חברות פרטיות קטנות נקלעו לקשיים או חדלו לפעול. בעלי החברות שואלים אם חוב של החברה יכול "לעבור" אליהם - אם ספק, בנק, רשות או נאמן בהליך חדלות פירעון יכולים לתבוע אותם אישית. נושים שואלים את השאלה ההפוכה: מתי כדאי לתבוע גם את מי שעומד מאחורי החברה. אלה שאלות שכיחות בליטיגציה מסחרית, בסכסוכים מסחריים ובגביית חובות מסחריים, ולפעמים הן מתעוררות גם בסכסוך בעלי מניות. המאמר מסביר מהו הכלל, מהם החריגים, ואיך בתי המשפט מכריעים בהם בפועל.

נקודת המוצא: החברה היא אישיות נפרדת

לפי סעיף 4 לחוק החברות, התשנ"ט-1999, חברה היא אישיות משפטית הכשרה לכל זכות, חובה ופעולה המתיישבת עם אופייה וטבעה כגוף מואגד. סעיף 35 קובע שאחריות בעלי המניות לחובות החברה יכולה להיות מוגבלת או לא מוגבלת, ואופן ההגבלה מפורט בתקנון. רוב החברות בישראל הן חברות בערבון מוגבל, ובהן בעלי המניות אינם חבים בחובות החברה (ע"א 8416/19 נס ושפלר, מפרקי אגרקסקו נ' מדינת ישראל).

המשמעות היא שמי שהתקשר עם החברה צריך, ככלל, להיפרע מהחברה בלבד. החריגים לכלל צרים, וכל אחד מהם דורש להוכיח עילה משלו.

הרמת מסך: סעיף 6 לחוק החברות

סעיף 6(א)(1) מתיר לבית המשפט לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא שבנסיבות העניין "צודק ונכון לעשות כן", במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד משני אופנים:

• באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה; או
• באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה.

לשתי החלופות מתווסף תנאי: בעל המניה היה מודע לשימוש כזה. בית המשפט מתחשב גם בהיקף אחזקותיו, במילוי חובותיו כלפי החברה וביכולת החברה לפרוע את חובותיה. לפי סעיף 6(א)(2), גם מי שחשד בטיב ההתנהגות או באפשרות שהנסיבות קיימות, ונמנע מלברר, נחשב מודע ("עצימת עיניים"). אבל מי שנהג ברשלנות בלבד אינו נחשב מודע. בעל מניות פסיבי שפשוט לא ידע מוגן אפוא יותר מזה שבחר לא לדעת.

סעיף 6(ג) מוסיף אפשרות חלקית: בית המשפט רשאי לדחות את פירעון חובו של בעל המניה לחברה (למשל הלוואת בעלים) עד שכל שאר הנושים ייפרעו במלואם, אם התקיימו התנאים להרמת מסך.

כמה זה נדיר? בית המשפט העליון חזר והדגיש ביולי 2025 שהרמת מסך מלאה היא אמצעי "קיצוני ומרחיק לכת", שיש להשתמש בו "במשורה ובאופן זהיר", ושנוסח הסעיף צומצם בתיקון משנת 2005 בעקבות ביקורת על רוחבו (רע"א 66369-02-25 תאי השקעות וסחר בע"מ נ' פישמן). בעניין אגרקסקו הובאו דוגמאות טיפוסיות: פיצול פעילות עסקית אחת בין כמה חברות בלי הצדקה כלכלית לגיטימית, רק כדי להתחמק מנושים ולהבריח נכסים.

אחריות אישית של דירקטור או מנהל - בלי להרים מסך

המסלול השני אינו "עוקף" את החברה אלא מטיל על נושא המשרה אחריות למעשיו שלו. ההלכה המנחה נקבעה בע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי בע"מ: היותו של אדם אורגן של חברה אינה מעניקה לו חסינות. אם ביצע עוולה בנזיקין, הוא חב אישית גם אם פעל בשם החברה.

בדצמבר 2024 חידד בית המשפט העליון את הגבול (ע"א 7721/22 ולטר נ' שטבהולץ). נקבע שכאשר נושא משרה מנהל משא ומתן בשם החברה, ובסופו נכרת חוזה, בוחנים את אחריותו האישית בעין מצמצמת. נדרש פגם אישי בהתנהגותו, למשל הטעיה ביודעין, ולא די במצג רשלני. הנימוק הוא שהנושה החוזי בחר להתקשר עם החברה ויכול היה לדרוש גם התחייבות של בעלי השליטה. באותו מקרה נדחו הטענות לאחריות אישית כאורגן, אבל עורך הדין חויב אישית בגין הפרת חובתו כנאמן לכספי ההלוואה. כלומר, האחריות האישית נבחנת לפי כל עילה בנפרד.

לצד זה, דירקטור חב גם כלפי החברה עצמה. בעניין ע"א 1137/23 דרעי נ' קרן קיימת לישראל (מאי 2025) נדחה ערעור של דירקטור שחויב בגין הפרה בוטה של חובת האמונים בעסקה סיבובית שבה נמכר נכס של החברה במחיר נמוך. כשהחברה בחדלות פירעון, את עילות אלה מממש בדרך כלל הנאמן.

כשהחברה חדלת פירעון: מה הנאמן יכול לתבוע

חלק ח' לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018, מקנה לנאמן או לממונה כמה כלים לאחר מתן צו לפתיחת הליכים:

הפרת חובה (סעיף 289). בית המשפט רשאי לחייב "בעל תפקיד" - יזם, נושא משרה ועוד - לפצות את התאגיד, לשלם לו או להשיב לו נכס, אם הפר חובה כלפיו.

אי-צמצום חדלות הפירעון (סעיף 288). דירקטור או מנהל כללי שידע, או היה עליו לדעת, שהתאגיד נמצא בחדלות פירעון, ולא נקט אמצעים סבירים לצמצום היקפה, יכול להיות מחויב כלפי התאגיד בנזקים שנגרמו לנושים בשל מחדלו. לפי סעיף 288(ב), חזקה שנקט אמצעים סבירים אם נקט אמצעים להערכת מצבו הכלכלי של התאגיד, ופעל כדי שהתאגיד ינקוט אחד מאלה: קבלת סיוע מגורמים המתמחים בשיקום תאגידים, משא ומתן עם הנושים להסדר חוב, או פתיחה בהליכי חדלות פירעון. לפי סעיף 288(ד), אין חבות אם הוכיח שהסתמך בתום לב, הסתמכות סבירה, על מידע שלפיו התאגיד אינו חדל פירעון. החברה אינה רשאית לפטור את הדירקטור מאחריות זו או לשפות אותו בגינה (סעיף 288(ג)). בית המשפט העליון תיאר את הסעיף כחובה חדשה, שהנושים הם הנמען המפורש שלה (ע"א 1734/21 ברוט נ' חברת השקעות דיסקונט בע"מ).

ניהול במרמה (סעיף 290). "ניהול התאגיד במרמה" מוגדר כניהול מתוך כוונה לרמות את הנושים (סעיף 287). נושא משרה שהיה שותף לכך ביודעין יכול להיות מחויב בנזקים שנגרמו לתאגיד, וגם להיפסל מלכהן כנושא משרה בכל תאגיד לתקופה של עד חמש שנים.

איפה בתי המשפט עצרו

עניין תריסי פסח (מחוזי ת"א, נובמבר 2025). החברה הפסיקה לפעול ב-2014, ובעל השליטה, שהיה הדירקטור היחיד, ביקש לפרק אותה רק ב-2022. בינתיים צברה החברה חוב אגרות לרשם החברות. בית המשפט (כב' השופט הבכיר חגי ברנר) חייב אותו לפי סעיף 288, אבל רק באגרות שנצברו משנת 2020 ועד פתיחת ההליך - פחות מ-4,000 שקל - משום שהחוק נכנס לתוקף ב-2019 ואינו חל למפרע. נקבע שהסעיף אינו מטיל אחריות לכל חובות התאגיד, אלא רק ל"דלתא" שנגרמה מהמחדל; שהוא חל על דירקטור ומנכ"ל, ולא על בעלי מניות בכובעם זה; ושהסדרים פרטניים עם חלק מהנושים אינם "הסדר חוב" לעניין החזקה.

עניין בכרי (מחוזי חי', אוגוסט 2026). צעיר כבן 20 הקים חברה לבקשת דודו, נרשם כבעל המניות וכדירקטור, ולא התעניין בה. הדוד ביצע עבירות מס, והחברה צברה חובות של כמיליון שקל לרשויות. בית המשפט (כב' השופטת גלית ציגלר) קבע ש"איש קש" שעוצם עיניו אינו פטור מאחריות. עם זאת, בהתחשב בכך שלא הפיק טובת הנאה ולא פעל במרמה אקטיבית, חויב בתשלום של 70,000 שקל בלבד על חשבון החובות.

עניין דומיסיל (שלום ת"א, ספטמבר 2026). עיריית תל אביב תבעה חובות ארנונה. סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים מתיר לרשות מקומית לגבות חוב ארנונה סופי של חברה פרטית, בנכס שאינו למגורים, מבעל השליטה בה, אם מתקיימות הנסיבות המיוחדות שבסעיף 119א(א) לפקודת מס הכנסה. בית המשפט (כב' השופט אביים ברקאי) חייב את בעלת השליטה בחובות של חברה שהפסיקה לפעול. מנגד, הוא סירב להרים את המסך בחברה אחרת שלה, שהייתה פעילה, הודתה בחובה ופעלה להסדרתו.

ערבות אישית: המסלול הנפוץ בפועל

ברוב המקרים בעל השליטה אינו נתבע בגלל הרמת מסך, אלא משום שחתם על ערבות אישית לבנק, למשכיר או לספק. לפי סעיף 8 לחוק הערבות, התשכ"ז-1967, הערב והחייב אחראים יחד ולחוד. הנושה חייב לדרוש תחילה מהחברה, אלא אם הערב ויתר על כך, ניתן נגד החייב צו קבלת נכסים או צו פירוק, או שקיימת אחת הנסיבות האחרות שבסעיף.

ההגנות המיוחדות של פרק ב' לחוק (כמו ההגבלה בסעיף 25 על התוספות שערב יחיד חב בהן מעבר לסכום הנקוב) חלות על "ערב יחיד", ורק כלפי נושה שמתן הלוואות הוא במהלך עסקיו הרגיל. אבל לפי סעיף 19, כשהחייב הוא תאגיד, "בעל ענין" בו אינו נחשב ערב יחיד. "בעל ענין" כולל, בין היתר, מי שמחזיק 5% או יותר מהמניות או מכוח ההצבעה, ומי שמכהן כדירקטור או כמנהל כללי. מכאן שבעל מניות מהותי או דירקטור שערב לחוב החברה כלפי בנק אינו נהנה מההגנות שהחוק מעניק לערבים "מן השורה".

המלצות לבעלי חברות

• להפריד בפועל, לא רק על הנייר: חשבון בנק נפרד, הנהלת חשבונות מסודרת, ובלי ערבוב כספים או נכסים עם הפעילות הפרטית או עם חברות אחרות.
• לא להעביר פעילות לחברה חדשה ולהשאיר את החובות מאחור, ולא לפצל פעילות בין חברות בלי טעם עסקי אמיתי.
• כשמופיעים סימני חדלות פירעון - לתעד ולפעול: להעריך את המצב הכלכלי, להתייעץ עם גורם מקצועי, לנהל משא ומתן עם הנושים על הסדר, ואם צריך - לפתוח בהליך. אלה בדיוק הצעדים שמקימים את החזקה שבסעיף 288(ב).
• לא לשמש "איש קש", ולא לכהן כדירקטור בלי לקבל מידע ולפקח.
• לקרוא כל כתב ערבות לפני החתימה, ולשאוף להגביל אותו בסכום ובזמן.

המלצות לנושים, לפני שתובעים אישית

• לבדוק אם יש ערבות אישית - זו בדרך כלל העילה הפשוטה ביותר.
• לזהות עילה אישית ממשית: הטעיה ביודעין, הבטחה אישית, כספים שהוחזקו בנאמנות. טענה כללית ש"הבעלים ידעו שהחברה בקשיים" לרוב אינה מספיקה.
• לאסוף ראיות להרמת מסך: העברת נכסים, חברה חלופית באותו תחום, ערבוב כספים - ומודעות של בעל המניות לכך.
• אם החברה בחדלות פירעון - התביעות לפי סעיפים 288–290 מוגשות על ידי הנאמן או הממונה, ולכן כדאי להעביר אליהם את המידע.

על תביעות ספקים ולקוחות ראו את המדריך לתביעות ספקים ולקוחות, ועל מה שספק יכול לעשות כשלקוח נקלע לחדלות פירעון ראו את המדריך לספקים מול לקוח חדל פירעון. על מחלוקות בין השותפים עצמם ראו את המאמר על סכסוכי בעלי מניות, ועל המסמכים שכדאי להסדיר כבר בהקמת החברה - את המאמר על מסמכי היסוד של חברה ועמותה.

מקורות

• חוק החברות, התשנ"ט-1999, סעיפים 4, 6 ו-35
• חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018, סעיפים 287–290
• חוק הערבות, התשכ"ז-1967, סעיפים 8, 19 ו-25
• חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנ"ג-1992, סעיף 8(ג)
• רע"א 66369-02-25 תאי השקעות וסחר בע"מ נ' פישמן (2.7.2025)
• ע"א 8416/19 נס ושפלר, מפרקי אגרקסקו חברה לייצור חקלאי בע"מ נ' מדינת ישראל (22.12.2021)
• ע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי בע"מ, פ"ד מח(5) 661 (1994)
• ע"א 7721/22 ולטר נ' שטבהולץ (24.12.2024)
• ע"א 1734/21 ברוט נ' חברת השקעות דיסקונט בע"מ (27.4.2023)
• ע"א 1137/23 דרעי נ' קרן קיימת לישראל (5.5.2025)
• חדל"ת (מחוזי ת"א) 63488-07-22 תריסי פסח בע"מ נ' הממונה על הליכי חדלות פירעון ושיקום כלכלי (כב' השופט הבכיר חגי ברנר, 4.11.2025)
• חדל"ת (מחוזי חי') 31717-02-23 בכרי ביצוע עבודות בניה 2016 בע"מ נ' הממונה על הליכי חדלות פירעון ושיקום כלכלי (כב' השופטת גלית ציגלר, 10.8.2026)
• ת"א (שלום ת"א) 40575-12-21 עיריית תל-אביב-יפו נ' דומיסיל טי אל וי בע"מ (כב' השופט אביים ברקאי, 27.9.2026)