פסיקה: על מנת ליהנות מהגנת הבעת דעה יש להפריד באופן ברור בין העובדות לפרשנות

ת"א 56450-12-21 דרעי נ' כספית

העובדות: התובע חבר כנסת ויו"ר מפלגת ש"ס מר אריה דרעי הגיש תביעת לשון הרע כנגד עיתונאי בכיר ובעל טור בעיתון מעריב כאשר מספר חודשים לאחר "אסון מירון" שאירע בשנת 2021, פרסם הנתבע מספר כתבות. באחת מן הכתבות נכתב כי : "דרעי, עבריין מורשע שדמם של 45 נספי אסון מירון מרוח על ידיו". ובכתבה נוספת מספר ימים לאחר מכן כתב הנתבע כתבה נוספת שבה הופיעה התייחסות לוועדת החקירה לחקר אסון הר מירון ונכתב כי בפני הוועדה נשמעו עד כה עדויות שמהן עולה בוודאות שהדחיפה לקיומה של הילולת מירון במתכונת הרגילה שלה, ללא הגבלות כלשהן, הגיעה מדרעי. וכי המעורבות של דרעי לקיים את ההילולה בלי הגבלת כניסה עולה בעדויות הללו בבירור.

התובע טען כי שתי ההערות ביחס לוועדת החקירה וביחס לכך שלאחר הגשת התביעה אכן הוועדה שלחה הודעות אזהרה לאישים שונים אך התובע מר אריה דרעי לא היה בכלל בין המוזהרים. וכי הוועדה, לא מצאה שלב כל שהוא בו התובע עלול להימצא אחראי לאסון או להיבטים שונים המתייחסים אליו.

עוד טען התובע שהנתבע בפרסומיו התערב בגסות בהליך משפטי תלוי ועומד מתוך כוונה ברורה להשפיע שלא כדין על ועדת החקירה. בכך לגישתו עבר הנתבע על סעיף 24א(א) לחוק ועדות חקירה, תשכ"ט 1968. וכי האמירה לפיה "דמם של 45 נספי מירון מרוח על ידיו" של התובע. אמירה כזו עלולה לייחס לתובע אחריות ישירה למותם של 45 נספי מירון, כאשר אחריות כזו כלל לא נקבעה, לא על ידי בתי המשפט ולא על ידי ועדת החקירה. ושאפילו אילו היה נקבע בדיעבד שהתובע אכן אחראי לאסון, עדיין היה צורך לדון בשאלה מה דינו של פרסום מוקדם המייחס אחריות פלילית בטרם נקבע כך מבחינה משפטית. וכי מדובר באמירה שהיא הוצאת לשון הרע תוך כוונה לפגוע בתובע ובשמו הטוב. ועל כך דורש התובע פיצויים בסך 400,000 ₪.

טענת הנתבע היא שהמשפט "דמם של הרוגי מירון מרוח על ידיו" הוא בגדר דעתו הפרטית בלבד. וכלשון הפרסום בעיתון – "משפט שבא לשקף את דעתי הפרטית ולא עובדה כלשהי. משפט שהתגבש בראשי בעקבות מעקב אחר העדויות הנשמעות בפני ועדת החקירה הממלכתית לאסון מירון". וכי נדמה לו שהמסקנה אליה הגיע לגיטימית וחוסה בגבולות חופש הביטוי והדעה. וכי לעניות דעתו שאינו קובעת, על פי העדויות עד כה, אריה דרעי הוא אחד האשמים באסון מירון.

הנתבע ציין כי בזמן הרלוונטי לאסון מירון, בחודש אפריל ,2021 כיהן התובע כשר הפנים, פעל כשר הדתות בפועל וכחבר קבינט הקורונה. התובע היה מי שקידם את פתיחת שערי אירוע ההילולה בהר מירון לכלל הציבור, ללא הגבלת כמות המתפללים. עוד ציין הנתבע שהתובע והשר לביטחון פנים הגיעו להסכמה על קיום האירוע ללא הגבלות חרף התנגדות משרד הבריאות. היעדר המגבלות גרמו לאסון כבד. הנתבע הדגיש שהמילים "דם על הידיים" הן מטבע לשון ואינן מונח משפטי. הנתבע הוסיף וטען כי הפרסום אמת ועומדת לו הגנת אמת דיברתי ותום לב בהתאם לסעיף 14 ו15- לחוק. כן סבור הנתבע כי עומדות לו הקלות מכח החוק שכן הבהיר עמדתו בפרסום נוסף מיום 24/12/2021.

נפסק: בית משפט השלום פסק כי האמירה "דרעי, עבריין מורשע שדמם של 45 נספי אסון מירון מרוח על ידיו" אינה בגדר "פרסום מותר" ואינו חסין מביקורת הוראות חוק איסור לשון הרע - סעיף 13. אמרה זאת מקשרת ישירות בין מותם של הרוגי האסון לבין התובע, וקובעת קביעה עיתונאית בדבר האחריות של התובע למותם של האנשים. ועל כן אמירה זאת בגדר הוצאת לשון הרע.

וכי האמירה – "עבריין מורשע", אינה בגדר הוצאת לשון הרע , שכן עומדת לתובע הגנת "אמת דיברתי". התובע אכן הורשע בעבר בעבירות שונות העובדה שחלפו "כמעט עשרים שנה" מריצוי העונש בגינה אינה שוללת את חירותו של הנתבע להתייחס לאותה הרשעה.

טענת הנתבע להגנת "הבעת דעה" סעיף 15(4) - לנתבע לא קמה כל הגנה מכח דין זה מכיוון שמדובר באמירה עובדתית המתייחסת ישירות לבעל הדין הנפגע. ולא מדובר בפרשנות של המפרסם אלא מסירת ידיעה אינפורמטיבית המוגדרת בדיעבד כהבעת דעה, ומדובר בהבעת דעת שמבוססות על עובדות שהן בגדר לשון הרע.

לגבי הפרסום השני קבע בית המשפט כי אין בפרסום זה משום לשון הרע ואינו פוגע בכבודו ובשמו הטוב של התובע וזאת בטענה כי הפרסום לא מייחס לתובע אשם ישיר במותם של נספי האסון, ורק מתאר עדויות של נחקרים בוועדה, ובנוסף אין עוד תשובה לשמות האחראים לאסון זה.

על כך פסק בית המשפט  כי גובה הפיצויים אותו הנתבע ישלם לתובע הינו על סך של 40,000 ₪ וזאת בהתאם לשיקולי בית המשפט והתייחסות לכלל הנתונים האמורים לעיל.