פיצול הדיון והיפוך סדר הראיות בהליכי לשון הרע
- נ. בן חיים ושות' עורכי דין
- Aug 6, 2024
- 2 min read
העובדות:
המבקש הגיש תביעת לשון הרע נגד המשיבים בבית משפט השלום בתל אביב בגין פרסום כתבה בעיתון "מקור ראשון". הכתבה עסקה בפעילות צוות חקירה במשרד מבקר המדינה, שהמבקש היה חבר בו. בכתבה נטען כי המבקש עלול לטרפד את גילוי האמת, וכונה "סוס טרויאני של השב"כ". המשיבים לא הכחישו את עצם הפרסום, אך טענו כי אין בו לשון הרע וכי עומדות להם הגנות שונות. בית משפט השלום קבע כי על המשיבים להתחיל בהבאת הראיות, אך בית המשפט המחוזי הפך החלטה זו בערעור. המבקש ערער לבית המשפט העליון על החלטת בית המשפט המחוזי.
ההכרעה:
בית המשפט העליון קיבל את הערעור וביטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי. נקבע כי בתביעות לשון הרע יש לפצל את הדיון בין שאלת האחריות לשאלת הנזק. כאשר הנתבע מודה בעצם הפרסום ובאחריותו לו, אך טוען להגנות, עליו להתחיל בהבאת הראיות בשלב בירור האחריות. בית המשפט הדגיש כי השאלה האם פרסום מהווה לשון הרע היא שאלה משפטית שאינה דורשת הבאת ראיות. כמו כן, צוין כי לפי סעיף 18 לחוק איסור לשון הרע, לתובע יש זכות להביא ראיות סותרות לאחר שהנתבע הציג את ראיותיו להוכחת ההגנות. לפיכך, בית המשפט קבע כי יש להחזיר את התיק לבית משפט השלום, כאשר על המשיבים להתחיל בהבאת הראיות, בכפוף לכך שהדיון יפוצל כך שתחילה תתברר שאלת האחריות. עם זאת, אם בית משפט השלום יחליט שלא לפצל את הדיון, על המבקש להתחיל בהבאת הראיות, אך הוא עדיין רשאי להציג ראיות לסתור את טענות ההגנה רק לאחר שהמשיבים יציגו את ראיותיהם. בשל חשיבות העניין העקרוני, לא נפסקו הוצאות.
החידוש העיקרי בפסק דין זה הוא הבהרה והדגשה של כמה נקודות חשובות בסדרי הדין הייחודיים לתביעות לשון הרע:
1. פיצול הדיון: בית המשפט הדגיש את החשיבות של פיצול הדיון בתביעות לשון הרע בין שלב האחריות לשלב הנזק. זוהי פרקטיקה נהוגה, אך פסק הדין מחדד את חשיבותה ואת השפעתה על סדר הבאת הראיות.
2. סדר הבאת הראיות: פסק הדין מבהיר כי כאשר הנתבע מודה בעצם הפרסום ובאחריותו לו, אך טוען להגנות, עליו להתחיל בהבאת הראיות בשלב בירור האחריות. זוהי הבהרה חשובה של הכלל הדיוני בתביעות לשון הרע.
3. אופי השאלה "מהי לשון הרע": בית המשפט מדגיש כי השאלה האם פרסום מהווה לשון הרע היא שאלה משפטית שאינה דורשת הבאת ראיות.
4. חשיבות סעיף 18 לחוק: פסק הדין מדגיש את חשיבותו של סעיף 18 לחוק איסור לשון הרע, המאפשר לתובע להביא ראיות סותרות לאחר שהנתבע הציג את ראיותיו להוכחת ההגנות. בית המשפט מציין כי הוראה זו מפחיתה למעשה את חשיבות השאלה מי מתחיל בהבאת הראיות.
5. גמישות דיונית: פסק הדין מציע גמישות מסוימת, בציינו כי אם בית המשפט מחליט שלא לפצל את הדיון, יש לחזור לכלל הרגיל לפיו התובע מתחיל בהבאת הראיות.
בעוד שכל אחד מהעקרונות הללו היה ידוע קודם לכן, פסק הדין מחדש בכך שהוא מאגד אותם יחד, מבהיר את היחסים ביניהם, ומספק מסגרת ברורה יותר לניהול תביעות לשון הרע.