פסיקה: גם בשיתוף תוכן שנוצר על ידי אחרים חלה חובה לבדוק את אמיתות הפרסום

ת"א 31237-12-19 טיבי ואח' נ' אתר גאנוב ואח'

העובדות:

ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים בתביעת לשון הרע. התביעה הוגשה על ידי חבר הכנסת אחמד טיבי ועמותת אלנור נגד עבד אלמטלב אל עסם ואתר גאנוב - כל החדשות בנגב. מקור התביעה הוא בפרסום שנעשה בדף הפייסבוק של האתר, אשר שיתף סרטון שנערך על ידי גורם אחר. הסרטון עסק בכספים שלכאורה קיבל ח"כ טיבי מגורמים באיחוד האמירויות לשם בניית היכל תרבות בעיר טייבה. הכספים היו אמורים להתקבל באמצעות העמותה, שח"כ טיבי הוא אחד ממנהליה. בפועל, היכל התרבות לא הוקם. הפרסום נעשה במהלך מערכת הבחירות לכנסת. נטען כי ח"כ טיבי קיבל כספים לחשבונותיו הפרטיים שלא כדין. במהלך ההליך המשפטי, המערערים טענו כי הסירו את הפרסום מיד לאחר פניית המשיבים, אך בית המשפט קמא קבע כי הפרסום הוסר רק בעקבות צו שיפוטי.

ההכרעה:

בית המשפט המחוזי דחה את רוב טענות הערעור. נקבע כי הפרסום אכן מהווה לשון הרע וכי לא עומדות למערערים ההגנות הקבועות בחוק. בית המשפט קבע כי המסקנה הנחרצת והחד משמעית שהוסקה בפרסום, כאילו ח"כ טיבי נטל את הכספים לכיסו, היא בלתי סבירה ולא מבוססת על העובדות שפורטו. בית המשפט דחה את טענת המערערים כי נקטו באמצעים סבירים לבדיקת אמיתות הפרסום, וקבע כי היה עליהם לפנות לח"כ טיבי לקבלת תגובתו טרם שיתוף הסרטון, במיוחד לאור היותם אנשי תקשורת. בית המשפט גם דחה את הטענה כי התנהגותו של ח"כ טיבי תרמה לנזקו. הערעור נדחה ברובו, למעט בעניין אחד הנוגע להוצאות משפט בגין בקשה מסוימת. המערערים חויבו לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין למשיבים.

פסק הדין מתייחס לסוגיה חשובה של אחריות בגין שיתוף תוכן ברשתות חברתיות. בית המשפט מדגיש כי גם כאשר מדובר בשיתוף תוכן שנוצר על ידי אחרים, יש חובה לנקוט באמצעים סבירים לבדיקת אמיתות הפרסום, במיוחד כאשר מדובר באנשי תקשורת. פסק הדין מחדד את האחריות המוטלת על משתפי תוכן ברשתות חברתיות, ומדגיש את החשיבות של בדיקת המידע ופנייה לקבלת תגובה מהצד הנפגע לפני הפצת מידע שעלול להוות לשון הרע.

גילוי נאות: סיכומי הפסיקה באתר זה נערכים בסיוע בינה מלאכותית.