רע"א 1379/14 אריה רוטר נ' מקור ראשון המאוחד (הצופה) בע"מ (בפירוק זמני), המפרק הזמני רו"ח חן ברדיצ'ב (25.8.2014)
העובדות
המבקש הגיש לבית משפט השלום בתל אביב-יפו תביעת לשון הרע נגד המשיבים, בגין כתבה שפורסמה בעיתון "מקור ראשון". הכתבה עסקה בצוות חקירה במשרד מבקר המדינה שהמבקש היה חבר בו; נטען בה כי המבקש עלול לטרפד את גילוי האמת, והוא כונה "סוס טרויאני של השב"כ". בכתב ההגנה לא הכחישו המשיבים את עצם הפרסום, אך טענו כי אין בו לשון הרע ומכל מקום עומדות להם הגנות שונות.
בית משפט השלום הורה כי המשיבים (הנתבעים) יפתחו בהבאת הראיות. בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורם וביטל החלטה זו, והמבקש הגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון.
ההכרעה
בית המשפט העליון (השופט צ' זילברטל) דן בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור, קיבל את הערעור וביטל את פסק הדין של בית המשפט המחוזי. ואלה עיקרי הדברים:
- פיצול הדיון: בתביעות לשון הרע נהוג - וכרגיל גם ראוי - לפצל את הדיון לשלב האחריות (כולל טענות ההגנה) ולשלב הנזק. נוהג זה, שהפך להלכה, נובע מסעיף 22 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965, האוסר ככלל להביא ראיות על שמו הרע ועל עברו של הנפגע לפני שנקבע שהנתבע חייב בפיצויים.
- מי פותח בהבאת הראיות: כאשר הדיון מפוצל והנתבע מודה בעצם הפרסום ובכך שהוא המפרסם, ומתגונן רק בטענה שאין בפרסום לשון הרע ובהגנות שבחוק - הנתבע הוא שפותח בהבאת הראיות. זהו היבט מיוחד של "הודאה והדחה".
- "לשון הרע" היא שאלה משפטית: השאלה אם הפרסום הוא "לשון הרע" לפי סעיף 1 לחוק אינה שאלה עובדתית הטעונה ראיות; היא מוכרעת בטיעון משפטי. לכן, כשהפרסום עצמו אינו שנוי במחלוקת, לא נותר לתובע מה להוכיח בשלב הראשון.
- ראיות סותרות (סעיף 18): לתובע עומדת זכות להביא ראיות לסתור את טענות ההגנה של הנתבע, וזאת רק לאחר שהנתבע הביא את ראיותיו - בלי קשר לשאלה מי פתח. משום כך, לדברי בית המשפט, השאלה מי פותח בהבאת הראיות היא במידה רבה "סערה בכוס מים".
בית המשפט קבע כי החלטת בית משפט השלום, שלפיה המשיבים יפתחו בהבאת הראיות, תעמוד בעינה, בכפוף לכך שהדיון יפוצל ותחילה תתברר שאלת האחריות. אם בית משפט השלום יחליט שלא לפצל את הדיון, יפתח התובע בהבאת הראיות, אך גם אז יהיה רשאי להביא את ראיותיו לסתירת טענות ההגנה רק לאחר שהנתבעים יציגו את ראיותיהם. בית המשפט לא פסק הוצאות, משום שלדעתו לא היה מקום להעסיק שלוש ערכאות בשאלה שתועלתה המעשית מוגבלת.
המשמעות המעשית
פסק הדין אינו יוצר כלל חדש, אלא מאגד כללים דיוניים שהיו מוכרים קודם לכן ומבהיר את הקשר ביניהם:
1. פיצול הדיון הוא התנאי: היפוך סדר הבאת הראיות אפשרי רק כאשר הדיון מפוצל ושאלת האחריות מתבררת תחילה. אם הדיון אינו מפוצל, חל הכלל הרגיל - התובע פותח. 2. הודאה בפרסום מספיקה: כדי שהנטל לפתוח יעבור לנתבע, די בכך שהוא מודה בעצם הפרסום ובאחריותו לו; אין צורך שיודה גם בכך שהפרסום הוא "לשון הרע". 3. סעיף 18 מגן על התובע בכל מקרה: זכותו של התובע להגיב בראיות סותרות אחרי הנתבע מצמצמת מאוד את החשיבות המעשית של השאלה מי פותח.
