פסיקה: נושה רשאי לקזז חובות מול חברה חדלת פירעון בלי לבקש אישור מראש של בית המשפט

רע"א 34782-11-25 שופרסל בע"מ נ' ג'ירפה משלוחים וניהול עסקים בע"מ (בית המשפט העליון, כב' השופטים דוד מינץ, אלכס שטיין, רות רונן; 4.3.2026)

עסק שיש לו קשרי מסחר הדדיים עם ספק או לקוח מחזיק לעיתים בכלי הגבייה היעיל ביותר שיש: הוא חייב כסף לצד השני, והצד השני חייב לו. כשהצד השני קורס, השאלה אם אפשר לקזז את החובות זה כנגד זה, או שיש לשלם לנאמן את מלוא הסכום ולהגיש תביעת חוב לצד שאר הנושים, שווה הרבה כסף. בפסק הדין שלהלן קבע בית המשפט העליון מה מותר לנושה לעשות, ומה מותר לבית המשפט של חדלות הפירעון להגביל, כבר בשלב פתיחת ההליכים.

העובדות

בשנת 2019 נחתם הסכם שלפיו חברת ג'יראפה משלוחים (להלן: החברה) נתנה לשופרסל שירותי משלוחים והפצה של מוצרי מזון. במסגרת ההסכם העמידה החברה לשופרסל בטוחות, ובהן זכות לקזז חובות הדדיים, שעבוד ושטר חוב. בהמשך נכנסה החברה בנעלי שופרסל בהסכם ליסינג של רכבי הובלה, בערבות שופרסל. לטענת שופרסל, החוב של החברה לחברת הליסינג עמד על 920,000 ש"ח בצירוף מע"מ. באוגוסט 2025 הלוותה שופרסל לחברה 1.5 מיליון ש"ח, ובהסכם ההלוואה ניתנה לה זכות לקזז כל חוב של החברה לפי הסכם השירותים או הסכם ההלוואה. יתרת ההלוואה עמדה על 1,236,000 ש"ח.

לפי חשבונה של שופרסל, החברה חבה לה כ-2.156 מיליון ש"ח (ללא מע"מ). מנגד, שופרסל חבה לחברה 2.77 מיליון ש"ח עבור שירותים, שמועד תשלומם היה 14.11.2025.

ב-3.11.2025 נתן בית המשפט המחוזי בחיפה צו ארעי שאסר על הנושים לנקוט "כל סעד עצמי", וב-6.11.2025 ניתן צו לפתיחת הליכים שקבע במפורש שחל איסור על הנושים לנקוט סעד עצמי, לרבות קיזוז ועיכבון, בלי אישור בית המשפט. ב-9.11.2025, חמישה ימים לפני המועד החוזי, העבירה שופרסל לחברה 453,630 ש"ח, הסכום שנותר לפי חשבונה לאחר הקיזוז. באותו יום ביקשה מבית המשפט לאשר את הקיזוז.

הנאמן התנגד וטען שהקיזוז בוצע בהפרה בוטה של הצו. בית המשפט המחוזי (השופטת ב' טאובר) קיבל את עמדתו: הוא קבע ששופרסל נקטה ביודעין סעד עצמי אסור, שהייתה צריכה לפנות קודם לנאמן, ושיש לחברה טענות "לא מבוטלות" נגד זכות הקיזוז. הוא ביטל את הקיזוז והורה לשופרסל להעביר לקופת הנאמן את כל הכספים שקיזזה. הממונה על הליכי חדלות פירעון תמך דווקא בעמדת שופרסל.

ההכרעה

בית המשפט העליון דן בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות, וקיבל את הערעור פה אחד. פסק הדין נכתב בידי השופט דוד מינץ; השופטת רות רונן הוסיפה הערה, והשופט אלכס שטיין הצטרף לשניהם.

צווים יש לכבד, גם צווים שגויים. בית המשפט פתח בכך שבית המשפט של חדלות פירעון מוסמך לתת צווים זמניים גם כלפי נושים בעלי זכויות מיוחדות, ושצו שמגביל זכות קיזוז מחייב עד שבוטל, "אף אם הוא ניתן במשגה" (פסקה 14).

שופרסל לא הפרה את הצו. במועד ההעברה עוד לא הגיע מועד התשלום החוזי, ושופרסל לא הייתה חייבת לשלם דבר. היא בחרה להעביר מראש את החלק שאינו שנוי במחלוקת ובמקביל פנתה לבית המשפט. בנסיבות אלה נקבע שבמועד ההעברה עוד לא בוצע קיזוז, ושופרסל פנתה לבית המשפט מראש (פסקה 16).

אופייה של זכות הקיזוז. זכות הקיזוז מעוגנת בסעיף 53(א) לחוק החוזים (חלק כללי), והיא סעד של "עזרה עצמית" שמשתכלל מחוץ לבית המשפט (פסקה 17). בחדלות פירעון חל גם סעיף 255 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, שמאפשר לנושה לקזז חוב עבר כנגד חוב עבר ולהגיש תביעת חוב על היתרה, בין היתר אם החובות כרוכים זה בזה, או אם החובות ההדדיים הם חלק ממהלך העסקים הרגיל. ההסדר הזה מעניק לנושה מעמד בכורה, "הדומה לשעבוד קנייני", על פני הנושים הרגילים (פסקה 18). בניגוד לנושה מובטח, הנושה המקזז אינו נדרש לאישור בית המשפט כשהוחלט על הפעלת העסק לשם שיקומו, ואת ההודעה לנאמן לפי סעיף 256 עליו למסור רק בתוך 30 ימים מהיום שנודע לו על הצו (פסקה 19).

מכאן המסקנה: זכות הקיזוז היא "זכות מעין קניינית איתנה". היא אינה טעונה רשות של בית המשפט או בירור מוקדם, ההודעה עליה אינה מיידית, והיא ניתנת למימוש גם לפני שהגיע מועד התשלום (פסקה 20).

אין צו גורף נגד כל הנושים. בית המשפט מוסמך למנוע קיזוז במקרה קונקרטי, כשהוצגו לו ראיות שהזכות אינה עומדת בדין. אבל בלי בקשה פרטנית, אין לתת הוראה כללית שמונעת מכל נושי החייב לקזז, גם לא כשנותנים את הצו לפתיחת הליכים. אם ניתן צו כזה, על בית המשפט לוודא שהנאמן יוכל להחזיר את הכספים אם יתברר בסוף שזכות הקיזוז הייתה קיימת (פסקה 21). קיזוז גם אינו מותנה בהודעה מוקדמת לנאמן, ובוודאי לא בבירור שהנאמן יערוך (פסקה 22).

השופטת רונן הוסיפה שהסמכות למנוע קיזוז צריכה להישמר "לנסיבות נדירות וחריגות בלבד". לדבריה, נושה שנמנע ממנו לקזז נאלץ לשלם לקופת הכינוס. אם הנאמן משתמש בכספים לצורכי החברה, ייתכן שכשתוכרע זכות הקיזוז הכסף כבר לא יהיה שם. אם הוא מנוע מלהשתמש בהם, יש לצו תועלת מועטה.

החלטת בית המשפט המחוזי בוטלה, ולא נפסקו הוצאות.

המשמעות

פסק הדין מחזק את מעמדו של נושה שהוא גם חייב של החברה הקורסת. כברירת מחדל הוא רשאי לקזז בעצמו, והנטל לפנות לבית המשפט ולתקוף את הקיזוז מוטל על הנאמן. צווים גורפים בנוסח "איסור על כל סעד עצמי, לרבות קיזוז", שניתנים עם פתיחת ההליכים, אינם עוד ברירת מחדל לגיטימית.

לפסק הדין יש גם גבולות ברורים. ראשית, בית המשפט לא הכריע אם לשופרסל באמת עומדת זכות קיזוז ובאיזה היקף. הדרך פתוחה לפני הנאמן לבקש מבית המשפט להכריע בכך (פסקה 22). שנית, הזכות לקזז בחדלות פירעון מותנית בתנאי סעיף 255, ובראשם קשר בין החובות או מהלך עסקים הדדי. שלישית, בית המשפט הדגיש שצו שניתן, גם אם שגוי, מחייב עד שבוטל. מה שהציל את שופרסל היה התזמון: היא פנתה לבית המשפט לפני שהגיע מועד התשלום, ולא קיזזה בניגוד לצו.

בשורה התחתונה לבעלי עסקים

• עגנו זכות קיזוז בחוזה, כולל קיזוז בין הסכמים שונים. כאן הסכם ההלוואה נתן לשופרסל זכות לקזז כל חוב של החברה לפי הסכם השירותים או לפי הסכם ההלוואה.
• כשצד שני נכנס לחדלות פירעון, אל תשלמו אוטומטית את מלוא הסכום לנאמן. בדקו אם החובות ההדדיים עומדים בתנאי סעיף 255, וחשבו את היתרה.
• צו שאוסר במפורש לקזז מחייב עד שבוטל. אל תקזזו בניגוד לו. פנו לבית המשפט בהקדם, רצוי לפני מועד התשלום החוזי.
• הודיעו לנאמן על זכות הקיזוז או על ביצועו בתוך 30 ימים מהיום שנודע לכם על הצו לפתיחת הליכים, ותעדו את החישוב.
• היו מוכנים לבירור לגופו. זכות הקיזוז אינה חסינה, והנאמן רשאי לבקש מבית המשפט לבחון אותה בהמשך.

מקורות

• רע"א 34782-11-25 שופרסל בע"מ נ' ג'ירפה משלוחים וניהול עסקים בע"מ (בית המשפט העליון, כב' השופטים דוד מינץ, אלכס שטיין ורות רונן, 4.3.2026)
• חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, סעיף 53(א)
• חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018, סעיפים 29(ד), 245, 252, 255 ו-256