ת"א (מחוזי ת"א) 22538-09-22 ש.ח - מאור חברה לניהול והשקעות בע"מ נ' שלומי נצח גזית ואח' (בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, המחלקה הכלכלית, כב' השופט מגן אלטוביה; 24.5.2026)
משקיע שנכנס כבעל מניות מיעוט לחברה פרטית יודע שקשה למכור מניות כאלה, ולכן מקובל לקבוע בהסכם בעלי המניות "דרך יציאה", למשל אופציה למכור את המניות לבעל השליטה במחיר מוסכם. פסק הדין שלהלן עוסק במה שקורה כשמגיע מועד המימוש ובעל השליטה מנסה להתחמק, ומראה איך עילת הקיפוח בחוק החברות והחובה לקיים חוזה בתום לב פועלות יחד.
העובדות
החברה, סוקרטס בגוש 6164 בע"מ, הוקמה בשנת 2006 בידי מר שלומי נצח גזית. נכסה העיקרי הוא כ-25% ממניות חברה אחרת, שמחזיקה בבניין קולנוע לשעבר בגבעתיים. בין החברה לבין בעלי השליטה בחברה המחזיקה התנהלו במשך שנים הליכים משפטיים (פסקאות 2–7).
ביוני 2019 נחתם "הסכם עקרונות למכירת מניות": חברת ש.ח - מאור, בבעלות מר חגי מאור, רכשה מגזית 20% ממניות החברה תמורת 1.1 מיליון ש"ח. גזית נשאר בעל 80% והדירקטור היחיד. סעיף 4.3 להסכם העניק לרוכשת אופציה למכור לגזית את כל מניותיה (אופציית PUT), במחיר של 700 ש"ח למניה או לפי שווי שיקבע שמאי מוסכם, הגבוה מביניהם. האופציה הבשילה אחרי חמש שנים, וניתן היה לממש אותה תוך 30 יום. לפי ההסכם, הודעות נשלחות בכתב, בדואר רשום ובדוא"ל (פסקאות 8, 80).
עם הזמן פרצו מחלוקות: על חוב שרשם גזית בדוחות הכספיים לזכותו כ"צד קשור", על מימון הוצאות משפט של החברה ועל עיכוב בדוחות. ב-2022 קיבלה מאור הצעה למכור את מניותיה לצד שלישי ב-1.5 מיליון ש"ח. גזית ויתר על זכות הסירוב הראשונה, אבל ציין במכתבו שכל העברה טעונה אישור דירקטוריון, שעולה חשש שהקונה קשור לצד היריב, ושייתכן גיוס הון בהקצאת מניות. שלושה ימים אחר כך חזר בו הקונה (פסקאות 9–14). מאור הגישה תביעה להסרת קיפוח, ובשנת 2024, כשהבשילה האופציה, שלחה הודעת מימוש בדוא"ל לעורך הדין של גזית ובהודעת וואטסאפ לגזית עצמו. גזית טען שההודעה לא נשלחה כנדרש ושהאופציה פקעה (פסקאות 17–19, 27, 80).
ההכרעה
השופט מגן אלטוביה קיבל את התביעה בחלקה.
החברה היא "מעין שותפות". גזית טען שמראש הוסכם שהוא ינהל לבדו. בית המשפט קבע שבפועל הדברים התנהלו אחרת: קשר אישי ושיח שוטף בוואטסאפ על עסקאות ומימון, התחייבות בהסכם לפעול "בשקיפות... ובנאמנות", הגבלות על העברת מניות והתחייבות משותפת להזרים הון, בחברה עם שני בעלי מניות בלבד (פסקאות 40–42). נמצא גם אובדן אמון עמוק, שבא לידי ביטוי בהתבטאויות, במעבר ההתכתבות לעורכי הדין ובכישלון הגישור. לכן יש הצדקה להפרדת כוחות, בלי להכריע מי אשם במשבר (פסקאות 45–46).
איפה היה קיפוח ואיפה לא. בית המשפט בחן כל טענה בנפרד:
- החוב לבעל השליטה: גזית לא הצליח להסביר את החוב שרשם לזכותו (כ-310 אלף ש"ח ב-2018 וכ-494 אלף ש"ח ב-2019), ולא הוצג הסכם לדמי הניהול. הדבר יוצר חשש מהותי לקיפוח (פסקאות 51–54).
- מידור: לבעלת המיעוט אין זכות להשתתף בהכנת הדוחות או בהחלטה להגיש ערעור בשם החברה, כי אלה בסמכות הדירקטוריון. אבל עיכוב של כתשעה חודשים במסירת הדוחות לשנת 2020, בלי הסבר, מעורר חשש לקיפוח (פסקאות 56–60).
- הוצאות משפט: לפי ההסכם, מימון נוסף לחברה מועמד בהתאם לשיעור ההחזקות, ולכן הדרישה מבעלת המיעוט להשתתף בו אינה קיפוח (פסקאות 61–63).
- סיכול המכירה לצד שלישי: מותר לסרב, או לרמוז על סירוב, להעברת מניות לגורם "עוין" לחברה. כאן החשש של גזית התברר כמבוסס, ולא הוכחה כוונה פסולה (פסקאות 71–75).
- סירוב לממש את האופציה: זה הקיפוח המרכזי. ההסכם נבנה כך שלמשקיעת המיעוט תהיה "דרך יציאה", וסירוב לכבד אותה בלי נימוק משכנע פוגע בציפייה הלגיטימית שלה (פסקאות 77–78).
הודעת המימוש. בית המשפט הזכיר את הכלל שאופציה יש לממש תוך מילוי קפדני של תנאיה. עם זאת, סעיף 39 לחוק החוזים אוסר להיאחז בלשון החוזה כשההקפדה אינה נחוצה ומכשילה את מטרתו. ההודעות נשלחו במועד, בערוצים שבהם הצדדים התנהלו בפועל. גזית הגיב לוואטסאפ תוך שבע דקות, ועורכי הדין דנו באופן המימוש. גזית עצמו השתמש בוואטסאפ כדי לדרוש מימון לפי ההסכם. מכאן שנוצר נוהג בהתנהגות, וניתן לראות בו הסכמה מכללא לדרך מסירה זו (פסקאות 81–83).
הפרות נטענות של בעלת המיעוט. גזית טען שהיא הפרה את ההסכם ולכן אינה זכאית לממש את האופציה. נקבע שהאופציה היא חיוב עצמאי: ההסכם אינו מתנה אותה בקיום חיובים אחרים, ולא נשלחה הודעת ביטול (פסקאות 84–88).
הסעד. בית המשפט דחה את בקשת התובעת לפרק את החברה ולחלק את נכסיה בעין. פירוק הוא סעד קיצוני, החברה לא צורפה כבעלת דין, ולא הוכח שיתוק מוחלט (פסקאות 92–93). במקומו הורה לאכוף את האופציה. זהו מנגנון הפרדה שהצדדים עצמם הסכימו עליו לפני הסכסוך, והוא משאיר את גזית בעלים יחיד של החברה שהקים (פסקה 96). התובעת הצהירה שתסתפק ב-1.4 מיליון ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד המימוש (פסקה 97). בקשת גזית לקזז נזקים של 1.785 מיליון ש"ח נדחתה: ההסכם קבע שהחובות בין הצדדים אינם ניתנים לקיזוז, והנזק לא הוכח (פסקה 98). גזית חויב בשכר טרחה של 37,000 ש"ח ובאגרה (פסקה 100). בית המשפט קבע גם שתביעה לאכיפת אופציה לרכישת מניות במחיר קצוב היא בפועל תביעה כספית, ולכן משלמים עליה אגרה של סעד כספי (פסקה 32).
המשמעות
פסק הדין מחבר בין שני מסלולים. האחד הוא עילת הקיפוח לפי סעיף 191 לחוק החברות, והכלל שבחברה שהיא "מעין שותפות" אפשר להורות על הפרדת כוחות גם בלי להוכיח קיפוח. השני הוא דיני החוזים: חובת תום הלב מגבילה את היכולת להתנער מאופציה בגלל פגם טכני בדרך מסירת ההודעה. כשיש בהסכם בעלי המניות מנגנון יציאה מוסכם, בית המשפט מעדיף לאכוף אותו על פני המצאת מנגנון חדש, כמו התמחרות או פירוק.
יש לפסק הדין גם גבולות. הוא אינו קובע שתנאי מסירה בהסכם חסרי משמעות: ההכרעה נשענה על נוהג מוכח של התכתבות בוואטסאפ ועל כך שגזית ידע בפועל על המימוש. בעל מניות מיעוט גם אינו רוכש זכות להשתתף בניהול השוטף רק משום שהחברה היא "מעין שותפות". זהו פסק דין של בית משפט מחוזי, והוא ניתן לערעור.
בשורה התחתונה לבעלי עסקים
- משקיעי מיעוט: דרשו "דרך יציאה" כתובה. אופציה למכור לבעל השליטה, עם מחיר מינימום או מנגנון שמאות, היא שהכריעה כאן את התוצאה.
- ממשים אופציה? הקפידו על דרך המסירה שבהסכם. כאן הוואטסאפ הספיק בגלל נוהג מוכח, אבל לא כדאי לסמוך על כך. מומלץ לשלוח גם לפי סעיף ההודעות.
- בעלי שליטה: עמידה דווקנית על פרוצדורה עלולה להתפרש כחוסר תום לב, ובחברה קטנה גם כקיפוח.
- תעדו כל חוב או דמי ניהול שלכם כלפי החברה בהסכם מאושר. רישום בדוחות בלי הסכם ובלי חישוב ברור עלול להיחשב קיפוח של המיעוט.
- סעיף "אין קיזוז" בהסכם עובד. הוא מנע מבעל השליטה להפחית מהתמורה נזקים שטען להם.
מקורות
- ת"א (מחוזי ת"א) 22538-09-22 ש.ח - מאור חברה לניהול והשקעות בע"מ נ' שלומי נצח גזית ואח' (בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, המחלקה הכלכלית, כב' השופט מגן אלטוביה, 24.5.2026)
- חוק החברות, התשנ"ט-1999, סעיפים 92(א) ו-191
- חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, סעיפים 39 ו-43
- פקודת השותפויות [נוסח חדש], התשל"ה-1975, סעיף 45(6)
