ת"א (שלום רחובות) 9135-12-19 רחמני נ' ידיעות אחרונות בע"מ (18.5.2021)
העובדות
התובע, צלם במקצועו, צילם ב-7.4.1977 בבלגרד תצלום אייקוני של שחקני מכבי תל אביב בכדורסל חוגגים את הזכייה בגמר גביע אירופה לאלופות. לטענתו, צילום כזה, בתקופה שבה לא היו מצלמות דיגיטליות, דרש מיומנות ומקצועיות רבה.
בשנת 2018 פורסם התצלום, ללא רשותו של התובע, ללא רישיון שימוש וללא ציון שמו כיוצר, בכתבה באתר המקומון mynet קריות מקבוצת "ידיעות אחרונות". הכתבה עסקה בספורטאים שצמחו בקריות, ובהם שחקן העבר שוקי שוורץ, שנראה בתצלום.
התובע שלח מכתב התראה, דרש להסיר את התצלום ותבע פיצוי של 30,000 ₪; לטענתו, בתשובתה הנתבעת אף לא התחייבה להסיר את התצלום. עוד טען כי על הנתבעת, כגוף תקשורת, חלה אחריות מוגברת, כי פעלה בחוסר תום לב, וכי הפרסום הוא "העמדה לרשות הציבור" כמשמעותה בסעיף 15 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007, בניגוד לסעיפים 11 ו-47 לחוק. התובע עתר תחילה גם לצו מניעה, שהתייתר בהמשך, ותבע פיצוי של 80,000 ₪.
טענות הנתבעת
- שוקי שוורץ, נושא הכתבה, הוא שמסר לה את התצלום והציג עצמו כבעל הזכויות, ולכן עומדות לה הגנות "שימוש הוגן" ו"מפר תמים".
- התצלום לא עמד במוקד הכתבה, והוסר מהאתר לאחר פניית התובע.
- התובע לא הוכיח שהוא שצילם את התצלום; ואם צילם – הדבר נעשה במסגרת עבודתו בעיתון "מעריב", ולכן הזכויות אינן שלו.
- התובע לא גילה כי הגיש תביעה מקבילה נגד הנתבעת בגין תצלום מפריים עוקב, שהסתיימה בפשרה של 7,000 ₪ כולל הוצאות.
- מכתב ההתראה נשלח למקומון ולא לנתבעת, ובו נדרשו 30,000 ₪ בלבד, לעומת 80,000 ₪ בכתב התביעה.
- לעניין הזכות המוסרית – עומדת לה הגנת הסבירות שבסעיף 50(ב) לחוק, ולא הייתה חובה לתת קרדיט בנסיבות העניין.
- סכום התביעה מוגזם, התובע אינו זכאי לפיצוי ללא הוכחת נזק לפי סעיף 56 לחוק, ומדובר בזוטי דברים.
ההכרעה
מעמדו של צילום תיעודי: בית המשפט עמד על ההבחנה בין צלם תיעודי לצלם המביים את צילומיו, וקבע, בעקבות פסק הדין של בית המשפט העליון ברע"א 7774/09 ויינברג נ' ויסהוף, כי התצלום הוא יצירה אמנותית המוגנת בזכות יוצרים, ומעמדו אינו נחות ממעמדו של צילום מבוים.
הבעלות בזכות היוצרים: הנתבעת טענה כי לפי סעיף 34 לחוק המעביד הוא הבעלים הראשון של יצירה שיצר עובד במהלך עבודתו. בית המשפט דחה את הטענה וקבע, על סמך התשליל (הנגטיב) שהציג התובע, התצהירים שהוגשו ופסיקה קודמת בעניינו של אותו תובע, כי הזכויות בתצלום שייכות לתובע. עוד צוין כי התצלום צולם בשנת 1977, לפני כניסתו לתוקף של חוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007, ולכן חל לעניין זה הדין הקודם – חוק זכות יוצרים, 1911.
שימוש הוגן: בית המשפט קבע כי הכתבה אינה דיווח עיתונאי אלא סקירה היסטורית שמטרתה בידור ותרבות, כי לא נעשו מאמצים להימנע מהפרת זכויות היוצרים, וכי לא ניתן קרדיט ליוצר. לפיכך השימוש אינו עומד בתנאי סעיף 19 לחוק.
מפר תמים: גם הגנה זו נדחתה. אמירה סתמית של המצולם כי אינו יודע מי הצלם אינה מקימה את ההגנה, בייחוד כשמדובר בגוף תקשורת שהכתב שלו היה מודע לצורך לאתר את הצלם.
הפיצוי: בית המשפט שקל את השיקולים שבסעיף 56(ב) לחוק – בהם היקף ההפרה המצומצם (אתר מקומי), הסרת התצלום מיד עם קבלת הדרישה, היעדר כוונה להפר, היעדר הוכחת נזק ממשי, והעובדה שהנתבעת היא גוף תקשורת מסחרי גדול שנדרשת ממנו זהירות מוגברת – ופסק לתובע 12,000 ₪ בגין שתי ההפרות יחד (הפרת זכות היוצרים והפרת הזכות המוסרית), בצירוף אגרת המשפט ושכר טרחת עורך דין.
