ביקורת חריפה על חברה ברשתות, פוסט נגד ועד של מושב, האשמות נגד עמותה - לא פעם הנפגע מפרסום אינו אדם פרטי אלא תאגיד. חוק איסור לשון הרע מגן גם על תאגידים, אבל עד לאחרונה לא היה ברור על אילו נזקים תאגיד יכול לקבל פיצוי. בפסק דין מנובמבר 2025, בעניין גרנות נ' רמת רזיאל, נתן בית המשפט העליון תשובה חלקית לשאלה הזו.
הרקע: שני מסלולי פיצוי
חוק איסור לשון הרע מאפשר לנפגע לתבוע בשני מסלולים:
- פיצוי על נזק שהוכח (סעיף 7): פרסום לשון הרע הוא עוולה אזרחית, וחלות עליו הוראות פקודת הנזיקין. במסלול זה אין תקרה לפיצוי, אבל צריך להוכיח את הנזק. "נזק" כולל גם נזק לא ממוני - פגיעה בשם הטוב, עוגמת נפש וכדומה - שנקבע על דרך אומדנה.
- פיצוי ללא הוכחת נזק (סעיף 7א): עד 50,000 ש"ח, ועד כפל הסכום אם הוכח שהפרסום נעשה בכוונה לפגוע. הסכומים צמודים למדד.
לפי סעיף 1 לחוק, "אדם" הוא "יחיד או תאגיד", ולכן גם תאגיד רשאי לתבוע. מנגד, לשון הרע על קבוצה או ציבור שאינם תאגיד אינה מקימה עילה לתביעה אזרחית (סעיף 4).
הקושי נבע מסעיף 10 לפקודת הנזיקין, שלפיו "תאגיד לא ייפרע פיצויים בשל עוולה אלא אם גרמה לו נזק". בעבר נחלקו בתי המשפט אם תאגיד יכול לקבל פיצוי ללא הוכחת נזק לפי סעיף 7א. בשנת 2016, בעניין פלבסקי נ' מקור הפורמייקה, הכריע בית המשפט העליון שכן: סעיף 7א, כהוראה מאוחרת וספציפית, גובר על סעיף 10 לפקודה. נשארה פתוחה שאלה אחרת - האם תאגיד יכול לתבוע במסלול של סעיף 7 פיצוי על נזק לא ממוני, מעבר לתקרה של סעיף 7א.
המקרה
המשיבה היא אגודה חקלאית שיתופית של מושב, שמאגדת את בעלי רוב הנחלות בו. על רקע סכסוך ממושך, פרסמו בעלי נחלה במושב ארבעה פרסומים שייחסו לוועד האגודה אכיפה סלקטיבית, שימוש פסול בכספי האגודה ונטילת כספים שלא כדין. בית משפט השלום קבע ששלושה מהפרסומים הם לשון הרע, שלא עומדות למפרסמים הגנות אמת הפרסום ותום הלב, ושנגרמו לאגודה נזקים לא ממוניים: פגיעה במרקם החיים במושב, שסע בין החברים ופגיעה במוניטין. נפסק פיצוי של 80,000 ש"ח לפי סעיף 7, וחיוב לפרסם תיקון. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור. המבקשים טענו בבית המשפט העליון שתאגיד אינו יכול כלל לסבול נזק לא ממוני.
מה פסק בית המשפט העליון
בית המשפט העליון (השופטים י' וילנר, א' שטיין ור' רונן) דחה את הערעור. שלושת השופטים הסכימו בתוצאה, אבל נימוקיהם שונים, וההבדל חשוב:
- השופט שטיין קבע שכל תאגיד, כולל תאגיד שפועל למטרות רווח בלבד, זכאי לתבוע פיצוי על נזק לא ממוני במסלול של סעיף 7. לדבריו, לתאגיד אין נפש ולכן אינו יכול לתבוע על פגיעה ברגשות, אבל יש לו אינטרסים לא ממוניים ממשיים - מוניטין ומעמד ציבורי - ופגיעה בהם היא נזק גם כשאין לה ביטוי כספי מיידי.
- השופטת רונן הסכימה לתוצאה, אך סברה שיש להבחין בין סוגי תאגידים. לגישתה, חברה בע"מ, שמטרתה השאת רווח, אינה יכולה ככלל לתבוע על פגיעה בשמה הטוב שאין לה שום השלכה כלכלית עליה. לעומת זאת, אגודה שיתופית - כמו מפלגה - פועלת גם למטרות חברתיות וקהילתיות, ופגיעה ביכולתה להגשים אותן היא נזק גם בלי הפסד כספי. השופטת רונן הוסיפה שכאשר הפגיעה היא באנשים שעומדים מאחורי התאגיד, הדרך הנכונה היא שהם יתבעו בעצמם.
- השופטת וילנר הסכימה לעיקרי עמדתו של השופט שטיין: הן סעיף 7 והן סעיף 7א מאפשרים לנפגע, כולל תאגיד, לתבוע פיצוי על נזק לא ממוני. את השאלה לגבי תאגידים מסחריים השאירה בצריך עיון, משום שהאגודה אינה תאגיד כזה. היא העירה שאופי התאגיד ומטרותיו עשויים להשפיע על סוג הנזק ועל האפשרות להוכיחו.
השורה התחתונה: נקבע שתאגיד שתכליתו העיקרית ציבורית, ובכלל זה אגודה שיתופית, רשאי לתבוע פיצוי על נזק לא ממוני במסלול שדורש הוכחת נזק. השאלה אם גם חברה מסחרית רשאית לעשות כן לא הוכרעה.
מה המשמעות בפועל
לתאגיד שנפגע
- עמותה, אגודה שיתופית, מפלגה או תאגיד ציבורי אחר יכולים לתבוע במסלול של סעיף 7 גם על פגיעה שאינה כספית - למשל פגיעה בפעילות, בגיוס מתנדבים או בלכידות הקהילה - ובלי התקרה של סעיף 7א. צריך להוכיח את הנזק, ולכן חשוב לתעד אותו: עדויות, נתונים ושינויים בפעילות.
- חברה מסחרית צריכה להניח, לפחות עד להכרעה אחרת, שעליה להראות השלכה כלכלית של הפגיעה: לקוחות שעזבו, ספקים שהתרחקו, ירידה בהכנסות או פגיעה במוניטין כנכס כלכלי. לצד זאת, עומד לה תמיד המסלול של פיצוי ללא הוכחת נזק לפי סעיף 7א, שאינו מחייב להוכיח דבר מאלה.
- מנהלים וחברי ועד שנפגעו אישית יכולים לשקול תביעה בשמם, לצד התאגיד או במקומו.
למי שמפרסם על תאגיד
ביקורת על עסק, על ועד או על עמותה מותרת, והחוק מגן על פרסום אמת שיש בו עניין ציבורי ועל הבעת דעה בתום לב. אבל פסק הדין מבהיר שהחשיפה בתביעה של תאגיד אינה מוגבלת בהכרח לתקרה של סעיף 7א: תאגיד ציבורי שיוכיח נזק לא ממוני עשוי לקבל פיצוי גבוה יותר. לפני פרסום האשמות עובדתיות כדאי לוודא שיש להן בסיס ראייתי, ולהפריד בבירור בין עובדות לבין דעה.
לסיכום
פסק הדין בעניין גרנות משלים את התמונה שהתחילה בעניין פלבסקי: תאגיד יכול לקבל פיצוי ללא הוכחת נזק לפי סעיף 7א, ותאגיד שתכליתו ציבורית יכול גם להוכיח נזק לא ממוני ולקבל פיצוי עליו לפי סעיף 7. לגבי חברות מסחריות, השופטים הביעו עמדות שונות, והשאלה צפויה לחזור לבתי המשפט.
מקורות
- חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965, סעיפים 1, 4, 7, 7א
- פקודת הנזיקין [נוסח חדש], סעיף 10
- רע"א 41402-12-24 גרנות נ' רמת רזיאל כפר שתופי של תנועת חירות בית"ר בע"מ (בית המשפט העליון, 9.11.2025)
- רע"א 2015/15 פלבסקי נ' חברת מקור הפורמייקה בע"מ (בית המשפט העליון, 4.8.2016)
- ע"א 89/04 נודלמן נ' שרנסקי (בית המשפט העליון, 4.8.2008)
