פסיקה: שותף שהמשיך בבוררות בלי למחות על סטיית הבורר מהמתווה המוסכם לא יוכל לטעון לחריגה מסמכות בדיעבד

רע"א 12954-03-26 ח.א אנגל אחזקות בע"מ נ' שילון בפראג 3 בע"מ (בית המשפט העליון, כב' השופט דוד מינץ; 9.4.2026)

שותפים רבים בחברות משותפות קובעים מראש שאם ייווצר ביניהם קיפאון, הבורר יכריע ויקבע את דרך ההיפרדות. אלא שגם מנגנון היפרדות שסוכם בפירוט עלול להשתנות תוך כדי ההליך, לפי החלטות הבורר. פסק הדין עוסק בשאלה מה קורה כשאחד הצדדים ממשיך לשתף פעולה עם השינויים, ורק בסוף, כשהתוצאה אינה לרוחו, טוען שהבורר לא היה מוסמך לסטות מהמוסכם.

העובדות

שתי חברות חברו לביצוע פרויקט תמ"א 38/1 בבניין ברחוב פראג 3 בתל אביב. בהסכם מייסדים מפברואר 2019 הן הקימו חברה משותפת שמניותיה מוחזקות בחלקים שווים. בתוספת להסכם נקבע שמחלוקות שיובילו ל"קיפאון" מתמשך יוכרעו בבוררות, ושהבורר רשאי לקבוע מנגנון היפרדות או כל מנגנון אחר, כשהשיקול המוביל הוא הקטנת הנזק לפרויקט (פסקה 1).

היחסים עלו על שרטון והצדדים פנו לבוררות. בישיבה הראשונה (10.4.2025) הסכימו הצדדים למתווה שהציע הבורר: היפרדות מהירה בהתמחרות, ורק אחר כך בירור הטענות הכספיות. מחיר הפתיחה נקבע ל-4,300,000 ש"ח (2,500,000 ש"ח למחצית המניות, לפי שווי חברה של 5 מיליון ש"ח, ועוד 1,800,000 ש"ח החזר הון עצמי). כל צד נדרש להפקיד ערבות בנקאית בסכום זה, וצד שלא יפקיד ייחשב כמי שהסכים למכור במחיר המינימום. הזוכה צריך לשלם תוך 14 יום, ואם לא ישלם, רשאי הצד השני לרכוש בהנחה של 20% ממחיר הזכייה (פסקה 2).

בהמשך התפתח ההליך כך (פסקאות 3-7):

• המשיבה ביקשה לתקן את הפרוטוקול, בטענה שהחזר ההון כלול ב-2,500,000 ש"ח. המבקשת התנגדה, והבורר דחה בשלב זה את הבקשה.
• בישיבת ההתמחרות (28.4.2025) הגיעה המשיבה עם ערבות בנקאית והמבקשת הגיעה בלעדיה. הבורר הכריז תחילה על זכיית המשיבה, אך בהמשך אותו יום קבע שנפלה טעות בפרוטוקול, הפחית את מחיר המינימום ל-2,500,000 ש"ח ופטר את המבקשת מהפקדת ערבות. זאת על אף התנגדות המבקשת.
• בישיבה הבאה (30.4.2025) הגיעו שני הצדדים בלי ערבות. המבקשת דרשה להכריז עליה כזוכה במחיר המינימום המעודכן. הבורר נתן למשיבה ארכה של שעות, והיא הציגה ערבות של חברת ברוקרים (לטענתה, גוף שהחשב הכללי מכיר בו להמצאת ערבויות) ולא ערבות בנקאית. ההתמחרות התקיימה, והמבקשת זכתה בה במחיר של 4,425,000 ש"ח.
• לאחר מכן דרשה המבקשת לרכוש במחיר המינימום המעודכן, והודיעה שלא תרכוש במחיר הזכייה. היא לא הפקידה את הערבות שהבורר הורה לה להפקיד. המשיבה מימשה את זכותה ורכשה את מניות המבקשת ב-3,540,000 ש"ח, כלומר בהנחה של 20%.

המבקשת עתרה לבית המשפט המחוזי לבטל את פסק הבוררות, בעיקר בעילה של חריגה מסמכות לפי סעיף 24(3) לחוק הבוררות. בית המשפט המחוזי (השופטת י' שבח) קבע שהבורר אכן סטה מהמתווה המוסכם בשני עניינים: הפחתת מחיר המינימום וההתרה להשתתף בלי ערבות. ואולם, משום שהמבקשת לא תקפה את השינויים מיד ואף שיתפה איתם פעולה, היא מנועה מלטעון לחריגה מסמכות בדיעבד. עוד נקבע שגם אילו הייתה חריגה, לא נגרם עיוות דין, משום שהמבקשת קיבלה תמורה מיידית עבור מניותיה, ושעמידתה הדווקנית על זכויותיה נעשתה בחוסר תום לב (פסקה 9).

ההכרעה

השופט דוד מינץ, בשבתו כדן יחיד, דחה את בקשת רשות הערעור בלי לבקש תשובה מהמשיבה.

נקודת המוצא. רשות ערעור בענייני בוררות ניתנת רק כשמתעוררת שאלה עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים, או כשנדרשת התערבות לשם מניעת עיוות דין. הדבר נכון ביתר שאת כשמדובר באישור או בביטול פסק בוררות (פסקה 12).

הסכמה בהתנהגות ומניעות. בית המשפט חזר על הכלל המוכר, שלפיו צדדים יכולים להרחיב את סמכות הבורר בהתנהגותם, וניהול ההליך בלי מחאה עשוי ללמד על הסכמה מכללא. מכאן ש"בעל דין שלא העלה טענה לחריגת הבורר מסמכותו בהזדמנות הראשונה" במהלך הבוררות יהיה מנוע מלהעלותה לראשונה בבקשה לביטול הפסק (פסקה 13). המבקשת טענה שבית המשפט המחוזי דרש ממנה לעצור את הבוררות ולפנות לבית המשפט באמצע ההליך. בית המשפט העליון דחה את הטענה: המניעות לא נשענה על כך שלא פנתה לבית המשפט, אלא על התנהלותה בבוררות עצמה. היא לא השיגה בהזדמנות הראשונה על הסטייה מהמתווה, שיתפה פעולה עם החלטות הבורר, ולא תקפה החלטות קודמות שבהן סטה מהמתווה (פסקה 13).

לאחוז בחבל משני קצותיו. בית המשפט הוסיף שהמבקשת ביקשה ליהנות מסטיות הבורר שהיטיבו איתה, כמו הפטור מערבות והפחתת מחיר המינימום, ובה בעת לפסול את ההחלטה שהתירה למשיבה ערבות שאינה בנקאית בטענה שהיא סוטה מהמתווה. בית המשפט ציין במיוחד שההחלטה להפחית את מחיר המינימום ניתנה למרות התנגדותה המפורשת של המבקשת, אך משעה שהמחיר המופחת שירת אותה, היא דרשה להכריז עליה כזוכה לפיו. בנסיבות אלה המבקשת מנועה מלטעון לחריגה מסמכות, "ודי בכך לדחות את בקשתה" (פסקה 14).

שוויון בין הצדדים. גם הטענה שההתמחרות לא הייתה שוויונית נדחתה. הפטור מערבות שקיבלה המבקשת עצמה הוא ששינה את כללי ה"משחק ההוגן" שעיצבו הצדדים, ומי שנהנה מההסדר החריג אינו יכול לטעון לאחר מכן לפגיעה בשוויון (פסקה 15).

המשמעות

ההחלטה אינה קובעת הלכה חדשה. היא מיישמת כלל מבוסס על מצב שכיח בהיפרדות שותפים: מתווה מוסכם שמשתנה תוך כדי ההליך. סמכותו של בורר נובעת מהסכמת הצדדים, אך ההסכמה הזו יכולה להתרחב גם בהתנהגות. צד שממשיך להשתתף בהליך אחרי שהבורר סטה מהמתווה, ואינו מוחה, עלול להיחשב כמי שהסכים לסטייה.

ראוי לשים לב לגבולות. בית המשפט המחוזי קבע במפורש שהבורר אכן סטה מהמתווה, וציין שאילו המבקשת הייתה תוקפת את הסטייה מיד, ייתכן שטענותיה היו מתקבלות. כלומר, ההכרעה נשענת על התנהלות המבקשת ולא על כך שהבורר רשאי לשנות כרצונו הסכמות דיוניות. בנוסף, מדובר בהחלטה של שופט יחיד בבקשת רשות ערעור, שבה בית המשפט העליון לא דן מחדש בשאלה אם הבורר חרג מסמכותו, אלא קבע שאין בה שאלה עקרונית המצדיקה התערבות.

בשורה התחתונה לבעלי עסקים

• מחאה מיידית ובכתב. אם הבורר סוטה מהמתווה שהוסכם (מחיר, ערבויות, מועדים), יש להתנגד מיד ולתעד את ההתנגדות בפרוטוקול או בהודעה כתובה, ולא להמתין לפסק הסופי.
• השתתפות בלי הסתייגות היא הסכמה. המשך ההשתתפות בהליך שהשתנה, בלי לשמור במפורש על הטענות, עלול להיחשב כהסכמה להרחבת סמכות הבורר.
• אין לבחור רק את השינויים הנוחים. צד שנהנה מסטייה אחת מהמתווה יתקשה לתקוף סטייה אחרת שפגעה בו.
• לנסח את מנגנון ההיפרדות בדייקנות. מחיר הפתיחה, מה כלול בו (למשל החזר הון עצמי), סוג הערבות הנדרשת והסנקציה על אי-הפקדתה צריכים להיות מנוסחים באופן חד-משמעי, כבר בהסכם המייסדים או בפרוטוקול הבוררות.
• להיערך מראש לערבות. בהתמחרות בין שותפים, היכולת להעמיד ערבות בזמן היא לעיתים מה שמכריע מי יישאר בחברה ובאיזה מחיר.

מקורות

• רע"א 12954-03-26 ח.א אנגל אחזקות בע"מ נ' שילון בפראג 3 בע"מ (בית המשפט העליון, כב' השופט דוד מינץ, 9.4.2026), על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת י' שבח) מיום 15.2.2026 בת"א 72038-05-25
• חוק הבוררות, התשכ"ח-1968, סעיף 24(3)